מדבר שור · פרק כ״ז, ז׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ע"כ הראה לו עוד השי"ת שאפי' עניני הגוף שע"פ ההשקפה אינם נאותים לשכלים נבדלים, מ"מ אין זה רק מצד שכן שם האל ית' גבולות בעולמו, אבל בידו לבטל כל אלה, ומזה פתח תקוה אל ענין תה"מ ותכלית רוממות שכר הנמשך לגוף. וזה הי' העילוי שנתגלה לו ע"ה בגילוי זה יותר מכל המראות הקודמות. והנה החזיון שיהי' ע"פ ההשקפה הטבעיית שהחיוב הטבעי נמצא במציאות וגורר אחריו חיובים של חסרונות, א"ז כבוד והדר של שלמות הנהגתו ית'. אבל כשהשיג כל שלמות ההנהגה איך כל חסרון הוא לתכלית טוב ותיקון, ע"כ זאת הראי' מתוארת "מלך ביפיו תחזינה עיניך"ח בלא שום חסרון בהנהגתו השלמה כלל. וזהו "ארץ מרחקים"ח, שעניני הארציות שהם רחוקים מאור פניו, בהם מצוי החסרון שיש לתלות בטבע החיוב, שזה מונע מלראות יפיו של מלך ב"ה, תראה. וזה נתקיי' באברהם אבינו ע"ה עכשיו אחר המילה. אבל כאשר היתה התכלית הנצמחת מזה לשכר הנצחי של הגוף בתה"מ, ע"כ כאשר הבחין דבר זה ברוח ד' אשר עליו אמר: "אם אמאס משפט עבדי"ב. שזו המדה שאנו רואים שאפילו או"ה שאינם ראוים להשלמה עליונה כ"כ יותר מכפי ההדרגה הטבעיית, מ"מ ע"י ההתדבקות של קנין ישראל נמשכת להם זו השלמות המופלאה, כמ"כ תמשך שלמות להגוף שהוא קנין הנפש. וכיון שזו היתה התכלית של זה החזיון, ע"כ אמר שכ"ז גרמה לו מילת עבדיו, ואלולא כן איך הקב"ה נגלה עלי במדרגה רמה כזאת. ע"כ קודם המילה הקדים לו "אני אל שדי"י ופי' שאמרתי לעולמי דייא. כי לכאורה אין לך דבר שאינו צריך פועל כמו העדר העשי', א"כ החסרון מה שלא נברא אינו מפעולת פועל, ועפ"ז היו רוצים הפילוסופים לומר שיש ג"כ טבע חיוב מבלתי פעולת פועל. אמר הקב"ה שלא כן הוא, כי אפי' החסרון וההעדר שבמציאות אני עשיתיו בכונה, ואלמלא כן היו נמתחין והולכין, ובמקום שנראה העדר וחסרון הי' מציאות ומילוי, א"כ בראתי החסרון בכונה כדי להטיב יותר בתקנת החסרון משלא הי' החסרון כלל. א"כ אף אתה דבק בדרכי ותקן את החסרון הטבעי של הגוף שהיא הערלה, ודבק בעבודתי ע"פ הדרך הנשגב של ההכרה הזאת משלמות היכולת העליונה, מה שאי אפשר לזכות לה כלל ע"פ הדרך של השכל האנושי הפשוט. ע"כ קבלת אבותינו ששם שדי מסוגל לשמירה ממזיקין ונגעי בנ"א ע"כ קבלוהו לכותבו מחוץ למזוזה. כי הוא מורה שכל הרעות והפגעים שהם ההעדר האמיתי, הכל ברשותו ית' ובכונה נוצרו לתכלית הטוב, כמש"כ: "עושה שלו' ובורא רע", ע"כ שומר מהם את יראיו, וכמש"כ: "כי בי חשק ואפלטהו".
נחלת הכלל · Midbar Shur

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדבר שור, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.