מדבר שור · פרק כ״ז, ו׳

מזה חסרון אין בענינן למנוע מזה, מה שאין כן הסיבה השכלית הרי ענינה לעשות כל דבר בדקדוק. ואם היתה כללות ההנהגה למיזל רק בתר רובא, לא הי' צורך כלל למלאכים שהם סיבות שכליות ודי בסיבות טבעיות, ובאמת השכל האנושי הטבעי לא יכיר כלל מציאות המלאכים ושימושם. אבל השי"ת לימד לעם קרובו דרכיו העליונים כי תמים פעלו ואין בהם חסרון כלל במציאות, ואפי' חסרון חלקי הבטל ברוב הוא רק ע"פ חשבון ודין ומשפט. והנה הרימו השי"ת לאברהם אבינו מעל ההשגה הטבעית באלהותו, שידע כי תמים פעלו, ועפ"ז יעבדנו ית' ג"כ בעבודה תמה שאין בה אפי' חסרון טבעי כלל. והנה עקר הענין בא להורות שעי"ז נדע שהגוף אע"פ שהוא עכור, מ"מ כיון שהוא קנין הנפש האלהית יעלה אל מעלה גדולה וישאר לעולם קיים. ע"כ באה מצות מילה בקנין כסף ויליד בית, להורות שע"י ההתחברות הקנינית ג"כ משתנה עיקר הטבע, ועי"ז יזכה מדה כנגד מדה, שהגוף שהוא רק קנין הנפש האלהית יזוכך וישאר קיים כאור הנשמה העליונה. ודבר זה נקנה אחרי ידיעת מניעת טבע החיוב, ע"כ הודיע זה השי"ת ע"י שנגלה עליו עם פמליא שלו וראה שעושי שליחותו ית' אינם כוחות טבעיים שאין בהם בינה ודעת כ"א מלאכים שכליים, הרי שהשי"ת מנהיג את עולמו בדיוק וכוונה אפי' על כל פרט ומיעוט, א"כ ודאי אין כאן טבע החיוב כי הוא נגד שלמות הנהגתו.