מדבר שור · פרק כ״ד, ב׳

ונבאר בע"ה תחילה מעט ענין החלומות ומשפטם ע"פ חז"ל, וביותר מה שאמרו חז"ל: "כל החלומות הולכים אחר הפה", שהדבר באמת מופלא ונעלם וראוי לקרבו אל השכל. וראיתי לבעל עקידה ז"ל שהאריך בזהה ודבריו וביאוריו ע"ז לא נהירין לע"ד, שהוציא דחז"ל מפשטן באופן רחוק מאד, ונדחק יותר מדאי. שפי' שכל החלומות יש להם כמה מיני הוראות וכולן מתקיימות, רק שהפותר פותר צד אחד מהם וכיון שמעורר את זה הצד נזכר האדם על חלומו, ושארי ההוראות באות על האדם אבל אינו נזכר שע"י חלומו הן, אבל אין הפותר פועל מאומה בזה. וכ' דעונש בר הדיא בפ' הרואה בעובדא דאביי ורבא הוי על אשר ציער לרבא בבשורות רעות, מה שהיתה באה עליו בלא דבריו ג"כ כל הרעה הזאת. ודבריו ז"ל קשים לשמוע, דבגמ' מפורש שאחרי שמצא כל החלומות הולכים אחר הפה בספרא דנפל מידא דבר הדיא אז חרה עליו אפו ולטייה, ואם כדברי הרב ז"ל שעיקר הקצף הי' על שציערו בבשורות רעות לא חידש הספר בקצפו של רבא עליו מאומה. ותו בגמ' איתא מפורש דא"ל: "רשע בדידך קיימא", א"כ בידו הי' ואיך יאמר שהפותר לא יפעל מאומה. גם בעובדא דרבי אלעזר ותלמידיו דאמר להו: "אובדתון גברא", דחק דהיינו מפני שבשרו לה רעה, וכל חיך יטעם כי דברי חז"ל אינם מקבלים פי' כזה. ועל כרחנו הדברים כפשטן שהפותר פועל על החלום ע"פ שברו, שהרי בגמ' מייתי ע"ז מקרא: "ויהי כאשר פתר לנו כן הי'", ואי כדבריו ז"ל אין בענין שום חידוש כלל, שפתרון הפותר ידע האדם ויתעורר שהוא תוצאות חלומו מפני שהזכירו, א"כ אין בזה שום חידוש ושום פעולה. גם אמרו בגמ' דהרואה: "הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני ג'" ופריך "יפתרנו" ס"ד "והאמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאיגרתא דלא מקריא", ואי כדבריו ז"ל דכל ההוראות שבחלום אין כאן שום פועל בקיומן ע"פ הפתרון, א"כ מאי יפסיד בפתרונו אם ידע פרט א' מכל אלה. ואין צורך להאריך בביטול דברים כאלה, כי פשטן של דברי חז"ל מורין שהפותר יש לו יד ופעולה בחלום ולא הערמה בעלמא. ומה שהביא ראי' מדברי המדרש הנעלם שנראה לכאורה כדבריו, יתבאר אי"ה שאין משם ראי', ואין לדחות מאמרים רבים וסוגיות שלמות בשביל הנראה ממאמר אחד, אבל ראוי לישבו שלא יהיו סותרים זל"ז, כפי האפשרי.