מדבר שור · פרק כ״א, ג׳

והנה היתה תכלית של אברהם ויצחק להכשיר את ישראל לתכלית השלמת העולם כולו. לא כן היא מדתו של יעקב, הוא עלה להשריש מעלתן של ישראל מצד עצמן באופן שאין כח לשום אומה להיות דוגמתה. וזהו עצמו תכלית הגלות מה שישראל מתיחדים בה בסבילת היסורין מכל אומה ולשון כדי להורישם המעלה העליונה. והנה העמים עכ"ז ישתלמו ע"י ישראל, אבל לא בתור עומדים לעצמם כ"א בתור טפלים לישראל, וכדברי הנביא ע"ה: "ועמדו זרים ורעו צאנכם גו' ואתם כהני ד' תקראו משרתי אלהינו". וזהו שתיקן תפילת ערבית המורה על זמן הגלות ותכליתה. והנה הסולם שראה הוא ודאי כל פרקי התולדה שהכין השי"ת אותם, שיהיו כולם מדרגות לבא אל התכלית הנרצית לו ית', עד שיבאו אל התכלית. והנה התולדה היא מיוסדת ע"פ הדרגה הראוי' לאוה"ע, משא"כ מעלתן של ישראל אינה מתנהגת כלל ע"פ התולדה כ"א בסדר אחר מכוון ממנו ית'. ע"כ ראה הסולם ומלאכי אלהים המושגחים ממנו ית' בכלל, לסדר דרכי התולדה אצל כל העמים. אבל בנוגע אליו, אין לא סולם ולא מלאכים, כי א"צ למדרגת ישראל ההשלמה ההדרגית של התולדה ולא הסיבות הטבעיות להשלמתם, כ"א גם בשפל המצב "והנה ד' ניצב עליו"א. אבל כ"ז שהאדם והעם הוא בעולם, הרי הוא נפעל מחמת התולדה, שהרי הסיבות שבתקופות הזמנים פועלות הרבה על הנהגת האומות ודעותיהן. ואיך יקום יעקב בהיותו קטן להנהיג הנהגה שהיא רחוקה מסדר הרוח השורר בעולם ע"פ התולדה, שהמה באמת מלאכי אלהים העולים ויורדים על הסלם. אמר כי ע"י התגלות כבוד השי"ת והשגחתו על ישראל, יכירו הכל כי אין לרוח התולדה יחש עמם, ע"כ יסורו מלהיות לשטן לישראל. ואפי' בדרך הנהגה הטבעית תהי' תורת ישראל מתקבלת אל הכל, אע"פ שהיא זרה מאד לפי רוח השורר בעולם, כי לא באו עדיין לזאת המעלה להכיר עוזה ותפארתה. ע"כ הי' המשל לבן מלכים שישן, בקטנותו, גם הוא ישן שכוחותיו נרדמים בו, כן ישראל בגלות עוד לא בא אל תכלית שלמותו, גם נרדמו בו שלמויותיו הראויות אפי' לפי הזמן. והיו הזבובים שוכנים עליו, כענין רוחות ודעות האומות המנגדות מאד לדעת וסדר הנהגת ישראל בעולם. אבל כיון ששחה עליו מניקתו, שיתגלה על ישראל כבוד השי"ת, אפי' רק כפי ההתחלה שתהי' לפי ערכם וקטנותם, מ"מ כיון שראו שסדר שלו מתנהג בהשגחה פרטית, מיד ברחו כולם. ויכירו שעניני הדעות והנימוסים ההולכים ושוררים מצד סדר התולדה של כל העמים דבר אין להם עם ישראל. ע"כ יכירו ג"כ שראוי להניח לימוד ההשתלמות של התולדה, ולהנות מאורן של ישראל ההולך ואור עד נכון היום.