מדבר שור · פרק כ״א, א׳

"והנה ד' ניצב עליו" "א"ר אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו, כיון שבאה מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו. כך בתחלה 'והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו', כיון שנתגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו". ראוי להתבונן מה הוסיף ר"א במשל שלו להביננו מענין הפרשה מה שעד כה לא ידענו. גם למה ברחו המלאכים בגילוי כבוד השי"ת, הלא להיפך מצינו, במקום שכבודו ית' יראה יראו שמה משרתיו עושי רצונו, עד"ה: "ובא ד' אלהי כל קדושים עמך". ונקדים לבאר מעט תוכן דברי חז"ל בעניני התפילות שיחסו לאבות כדבריהם ז"ל: "אברהם תיקן תפילת שחרית ... יצחק תיקן תפילת מנחה ... יעקב תיקן תפילת ערבית". וזאת לנו לדעת כי האבות הקדושים ערכם ויחוסם אלינו פי שנים. הא' מצד גודל מעלתם והתהלכם את האלהים, אשר יקרים וקדושים המה לנו מצד כי נכבדו בעיני השי"ת. והשנית מצד היותם אבות כשמם, שהיו כל מעשיהם לכונן אומה שלמה המכרת את שם השי"ת, ועוד שהיא תודיע אותו בכל העולם כולו לתקנו במלכות שדי. ורובי פעולותיהם היו רק לתכלית זו הנרצית להם ליסד אבני הפינה לאומה נבחרת היודעת את ד' אחרי ידיעתם שא"א לכל העולם כולו להשתלם מיד בזו השלמות הגדולה, ע"כ קבעו כ"א מאתם חלק רשום בהעמדת עם ד'. והנה התכלית האחרונה שאליה כיונו הם ז"ל, לא תבא כ"א לסוף הימים כאשר ירומם השי"ת קרן ישראל ומציון תצא תורה וגוים ילכו לאורן של ישראל ויכירו מעלתם, ויתנהגו ג"כ ע"פ הדרכת ישראל אותם, שאי אפשר כלל שיהיו הם מדריכים את עצמם בתכלית המעלה כ"א באמצעות ישראל שהם יכירו מעומק התורה כל הנהגה, תורה והדרכה, הראויה לכל אומה ולשון לכל תקופות הדורות וחילופיהם. אבל קודם שיגיע העולם למדה זו ראוי ליסד את ישראל כשהם לעצמם, ואח"כ תהיינה כל הסיבות העוברות על ישראל סיבות לקרב אל התכלית המרוממה המיועדת.