מדבר שור · פרק י״ב, א׳

"בראשית ברא וגו'". "רבי הושעיא רבה פתח: 'ואהיה אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום וגו', אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע, ואית דאמרי אמון רבתא. אמון פדגוג היך מה דאת אמר: 'כאשר ישא האומן את היונק', אמון מכוסה היך מה דאת אמר: 'האמונים עלי תולע וגו', אמון מוצנע היך מה דאת אמר: 'ויהי אומן את הדסה', אמון רבתא כמה דתימא: 'התיטבי מנוא אמון', ומתרגמינן: 'האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרתא"'. נראה שדברו בזה על ענין גילוי התורה וכיסויה. והנה הדברים הנעלמים שאין האדם משיג אותם יתכנו בשני אופנים, או שיהיו בעצם טבעם גבוהים מטבע שכל האדם ואי אפשר שישיגם בחומרו כענין "לא יראני האדם וחי", וישנן תעלומות כאלה שמצד טבע שכל האדם הי' אפשר לו להשיגן כשיתגלו לו, אבל מצד רצון העליון נעלמו ונתכסו, באשר יודע הוא ית' שיותר ישלים העדר הידיעה מהידיעה, בענין זה. הנה בתורה כלולות שתי אלה הנסתרות, נסתרות שהן עלומות מהשגה מעצם טבען מצד גבהן, ונסתרות שהן מכוסות מצד הרצון העליון לכסותן בשביל תכלית תועלת וטובה הנצמחת מזה. ולבד זה הלא יש חלק גלוי, וזה החלק הגלוי אינו כ"א מה שנחוץ להשלמת האדם בדרכיו ומעשיו, כי אפי' הדברים הגבוהים מחוג המעשה מ"מ יודע הוא ית' שע"י ידיעתם תתוסף באדם שלמות יראת ד' ואהבתו ומדות טובות וכיו"ב. והנה מכוסה נקרא אפי' מה שלא נתכסה מצד הכונה להעלים הדבר המסותר תחתיו, אלא שיש תכלית בעצם הדבר שמכסה שיהי' עליון על הדבר שמתכסה, וממילא מתכסה התחתון אפילו שלא בכונה ראשונה. כמו הלבוש העליון שעל האדם, אף אם לא תהי' כונת הלובש להעלים התחתון אלא להתנאות בעליון, מכל מקום התחתון מכוסה ונעלם על כל פנים. ע"כ ביאר שמה שאנו משיגים מהתורה אינו כ"א מצד מה שהיא "אמון פדגוג", לחנך אותנו במה שידיעתו משלמת אותנו במדות ומעשים ודומיהם. אבל זולת זה יש בה "אמון מכוסה", פי' מכוסה בעצם טבע רוממות הענינים שמצד רוממותם נמשך במקרה שהם מכוסים, וא"א שיתגלו כ"א כשיהי' האדם במדרגה יותר עליונה מכפי מה שהוא עתה. ועוד "אמון מוצנע", הכונה הצנעה בכונה ורצון תכליתי כדי להעלים, מפני שאין האדם כדאי לדעת אותם הענינים אע"פ שהיה אפשר לו להשיגם אם נתגלו לו. ואמר זאת כהקדמה לפתיחת התורה מפני שהתורה קצרה הרבה במעשה בראשית, וכדחז"ל: "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר לפיכך סתם לך הכתוב: 'בראשית ברא אלקים'". ע"כ אמר אל תתמה על החפץ, כי תכלית ההודעה שיש בתורה אינה כ"א מה שנוגע לפדגוגנו והשלמתנו, ושארי הידיעות שאין בהן תועלת להשלמתנו נצנעו בכוונה מכוונת.