הכוזרי · פרק ד׳, כ״ב

(כב) אָמַר הַכּוּזָרִי: לֹא הֵבֵאתִי מִזֶּה רְאָיָה, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שְׁתֵּי הָאֻמּוֹת הַחוֹלְקוֹת זוֹ עַל זוֹ, יֵשׁ לְכָל אַחַת מֵהֶם גְּדֻלָּה וּמֶמְשָׁלָה וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הָאֱמֶת בִּשְׁתֵּי קַצְווֹת הַסּוֹתֵר, אֶלָּא אוֹ בְאַחַת מֵהֶן אוֹ אֵינוֹ בְאַחַת מֵהֶן. וּכְבָר פֵּרַשְׁתָּ לִי בְּ'הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי' מַה שֶּׁהוֹרָה שֶׁהַדַּלּוּת וְהַשִּׁפְלוּת יוֹתֵר רָאוּי בָּעִנְיָן הָאֳלֹהִי מֵהַגְּדֻלָּה וְהַגַּאֲוָה, וְהוּא גַם כֵּן גָּלוּי בִּשְׁתֵּי הָאֻמּוֹת, כִּי הַנּוֹצְרִים אֵינָם מִתְפָּאֲרִים בִּמְלָכִים וְלֹא בְגִבּוֹרִים וְלֹא בַעֲשִׁירִים, אֲבָל בָּאֲנָשִׁים הָהֵם שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֵי יֵשׁוּ כָּל הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים אֲשֶׁר לֹא נִקְבְּעָה בָהֶם דָּתוֹ, וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם גּוֹלִים וְנֶחְבָּאִים וְנֶהֱרָגִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצְאוּ, וְסָבְלוּ עַל חִזּוּק אֱמוּנָתָם עִנְיָנִים מֻפְלָאִים מִן הַבּוּז וְהַהֶרֶג, וְהֵם אֲשֶׁר בָּהֶם מִתְבָּרְכִים וּמְכַבְּדִים מְקוֹמוֹתָם וּמְקוֹמוֹת הֲרִיגָתָם וּבוֹנִים בָּמוֹת עַל שְׁמוֹתָם. וְכֵן עוֹזְרֵי בַעֲלֵי דָת יִשְׁמָעֵאל סָבְלוּ מִן הַבּוּז הַרְבֵּה עַד שֶׁנֶּעֱזְרוּ, וּבָהֶם הֵם מִתְפָּאֲרִים, וּבְשִׁפְלוּתָם וּבמֹוָתם עַל עֵזֶר דָּתָם מִשְׁתַּבְּחִים, לֹא בַמְּלָכִים הַמִּתְגַּדְּלִים בְּמָמוֹנָם וּגְדֻלַּת עִנְיָנָם, אַךְ בַֹאֲשֶׁר הָיוּ לוֹבְשִׁים הַבְּלָאִים וְאוֹכְלִים הַשְּׂעוֹרִים מִבְּלִי שָׂבְעָם, אֲבָל הָיוּ עוֹשִׂין כָּל זֶה עִם תַּכְלִית הִבָּדְלָם אֶל הָאֱלֹהִים. וְאִלּוּ הָיִיתִי רוֹאֶה הַיְּהוּדִים עוּשִׂים זֶה לְשֶׁם הָאֱלֹהִים, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי יֵשׁ לָהֶם מַעֲלָה עַל מַלְכֵי בֵית דָּוִד, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר מַה שֶּׁלִּמַּדְתַּנִי בַמַּאֲמָר 'אֶת־דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ', כִּי אוֹר הָאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ חָל כִּי אִם בְּנַפְשׁוֹת הַנִּכְנָעִים.