גבורות השם · פרק ט׳, ל״ט

ואף על גב שהיו האבות ג', עיקר הכל הוא אברהם שממנו יצא הכל, והוא הראשון. וזהו שאמרו חז"ל (פסחים קיז:) "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב, ב), שאומרים "אלקי אברהם וגו'", יכול חותמים בכולן, תלמוד לומר (שם) "והיה ברכה", בך חותמין, ואין חותמין בכולם. פירוש, אף על גב שהיו האבות ג', עיקר הכל וחותם הכל הוא אברהם, שהוא ראש הכל, לכך חותמין בו בלבד. והרי התבאר כי ראש אבן פינה אי אפשר שימצא בתכלית השלימות, כי לא ימצא אחד שהוא בתכלית השלימות כי אם הקב"ה בלבד. וחסרון זה מה שהוא היה הראש בלבד, היה נוטה אל מדה הראשית יותר מדאי. ולא היה לאברהם גם כן מעלת השני, שהוא יצחק*, ומעלת השלישי, שהוא יעקב*, כיון שהיה ראש האבות. וזהו שאמר (נדרים לב.) שעשה אנגריא בתלמידי חכמים. פירוש, שהיה* נוטה ענין אברהם אל הראש, עד שהיה רוצה להיות ראש ומושל על תלמידי חכמים, להיות מושל עליהם בענין זה לעשות אנגריא. והנה נמשך לאברהם דבר זה מצד מדתו, ולכך היה עונש גדול כאשר אמרנו, כי החטא שהוא בעצם, אף שהחטא קטן, יותר נחשב, מפני שהוא מורה על חסרון דבר בעצמו, ודבר זה נתגלה בענפים הרבה.