גבורות השם · פרק ט׳, ל״ה

וכאשר חז"ל ראו הגלות בבני אברהם, ידעו כי אי אפשר זה רק מחסרון בעצם שיש בשורש, שהוא אברהם, ומן החטא עצמי נמשך דבר זה, הוא הגלות*, יהיה חטא קטן או גדול. וכאשר בחנו את ראש אבן פינה, עמדו על זה כי היה בו דבר חסרון. וזה כי היה אברהם ראש אבן פינה ויסוד הכל, והוא נקרא "אחד", שנאמר (ישעיה נא, ב) "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו". וכל דבר שהוא אחד הוא חסר וצריך השלמה, ואין האחדות כי אם להקב"ה (דברים ו, ד), שהוא יחיד, ואליו השלימות בלי חסרון, אבל כל שאר אחד יש בו חסרון, שאינו שלם וצריך להשלים אותו. אבל משה שהוא היה יחיד ולא היה כמוהו, זה לא קשיא, כי משה לא היה אחד מן האבות, והיה אדם פרטי, ומצטרף אל שאר פרטים. אבל האבות אינם נכללים עם הבנים כלל. ואם היה אחד בלבדו, נמצא שהיה בתחתונים אחד שאין צריך להשלמה, והוא עיקר ושורש הכל. ודבר זה לא תמצא כי אם בו יתברך, שהוא עיקר הכל, והוא אחד שאין צריך להשלמה. ולפיכך היו האבות ג' (ברכות טז:), ולא אחד, כי אחר שאין ראוי להיות הסבה* אחד בלבד, שאין סבה בתחתונים ראוי שיהיה אחד, רק השם יתברך, שהוא אחד בעליונים. ואם הסבה בתחתונים אחד, הוא חסר, שכבר אמרנו שצריך להשלמה.