ושמואל סובר דאין לומר שהיה אברהם חס ושלום אינו בוטח בו יתברך שהוא מציל את אוהביו, שזה רחוק לומר. אבל החטא שאמר (בראשית טו, ח) "במה אדע". ואין זה מיעוט בטחון כל כך, כי דבר זה לתת לו הארץ, שהיא מתנה, שמא לא יזכה, וכמו שנתבאר למעלה בפרק שלפני זה, ולפיכך שאל אות*. אבל בטחון להציל את אוהביו, אין ספק שהיה בוטח בו יתברך*. ולפיכך היה זרעו בגלות ארבע מאות שנה, וקנו האמונה שלימה, כדכתיב (שמות יד, לא) "ויאמינו בה' וגו'".
גבורות השם · פרק ט׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.