"וירד העיט וישב אותם אברם" (בראשית טו, יא), מזה למדו שצריכין ישראל לעשות מעמדות לקרבנות. והטעם כדי שיהיה הקרבן מיוחד לו, ולא ישתתף אחר עמו. ואם לא היו שומרים הקרבן, היה נראה שהיה אפשר שיהנה אחר מן הקרבן, ואין הדבר הזה ראוי. משל מי שעשה סעודה למלך, אין מזמן אחר עמו, שיהיה נראה שהסעודה היא למלך בפרט. ולפיכך "וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברהם", שהיה עומד ומשמר שלא יהיה חלק [ל]אחר בעבודה.
גבורות השם · פרק ח׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.