גבורות השם · פרק ע״ב, ה׳

ועוד, כי הדבר שהוא בפרטי* המין, נוכל לומר שהוא במקרה. אבל דבר שהוא מגיע לכלל האומה, אין דבר זה במקרה. ומצאנו נסים שהגיעו לכלל ישראל; כגון יציאת מצרים, ובאר, מן*, ומפלת סנחרב (מ"ב יט, לה), והרבה משיסופר*. ואין זה במקרה, כי אם היה זה במקרה, למה לא היה לשאר אומות גם כן. ולמה היה זה לאומה זאת בכללה, ולא למקצת, או לאיזה אנשים. וכיון שאנחנו ראינו הנסים נמשכים דוקא בישראל, ולא בשום אומה, והיו הנסים בכללות האומה, אין זה רק שישראל מוכנים לקבל המעלה האלקית הנבדלת, ולכך היו דביקים במעלה אלקית עליונה, שהיה הנהגתם שלא בטבע, רק על ידי נסים. ואם בשביל שהלכו שובב וחטאו, ונסתלקה* השכינה מישראל בשביל חטאם, כמו שיסולק השכל מן האדם כאשר הוא הולך שובב, הכנתו לקבל המושכלת אינה בטילה. כן אף שנסתלקה השכינה מישראל, ונתבטלו המעלות שהיו לישראל, הכנתם על זה לא נתבטל. כי מה שנתבטל, זה היה בשביל שהדברים האלקיים הם קלי ההסרה, כמו שהבאנו ראיה מן שכל האדם. אבל ההכנה על זה לא נתבטל כלל.