ומזה עצמו נוכל להביא ראיה ברורה גם כן, כי ההכנה שהיה לישראל לקבל המעלה העליונה, לא הוסרה. כמו באדם שקנה השכל, ונעשה שובב, עד ששכח תלמודו כולו, מכל מקום ההכנה הזאת שהוא מוכן לקבל החכמה לא נתבטל הימנו, ומוכן לקבל כשחוזר מדרכו. כך כאשר ראינו בעם ישראל הכנתם לקבל מעלה עליונה. כי לא היה דבר זה מקרי בישראל מה שקבלו המעלה העליונה אשר זכרנו, כי דבר זה אי אפשר; האחד, כי דבר שהוא במקרה אינו תמידי ואינו מאודי, ובישראל היו נסים הרבה מאוד, שלא תמצא לשאר אומות. וכן היו נמשכים בהמשך הזמן, עד שאי אפשר לך לומר רק כי יש לישראל הכנה בעצמם לקבל המעלה העליונה, מה שאין בשאר אומות. כמו שיש באדם מצד עצמו לקבל הכנה לקבל השכל והחכמה.
גבורות השם · פרק ע״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.