ואם תאמר, אם כן מה היה אומר ירמיה לחנניה בן עזור (ירמיה כח, ט) "הנביא אשר ידבר לשלום וגו'", ומשמע שהנביא יבחן* כשהוא מתנבא לשלום, ושמא חנניה לא היה מתנבא רק הבטחה, ולא נבואה. זה אין קשיא, שהרי אמר (ראה ירמיה כח, ב) "הנה שברתי עול נבוכדנצר", ובמה שאמר הנבואה בלשון עבר אין זה הבטחה, שאפשר שתהיה או לא תהיה, אלא כאילו היה עבר, ורצה לומר שכך הדבר בעצמו. לכך אמר זה בלשון עבר, ולא בלשון עתיד. וכן רוב הנבואות הם בלשון עבר, הכל להורות על דבר זה שיהיה הענין כך בודאי מצד עצמו, ואין זה הבטחה שהוא מבטיח לעתיד. ואפשר עוד שהבטחה לא שייך רק בצדיק יחיד, שהוא מבטיח אותו בשביל צדקותיו, ולא לרבים, שאין הבטחה שייך בהם, רק נבואה, וזה נראה בודאי.
גבורות השם · פרק ז׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.