והבן הדברים אשר התבארו לך מענין האמונה. והראיה על כל זה מה שאמרו חכמים (שבועות לו.) "אמן" בו שבועה. וזהו כי האמונה הוא התחזקות במי שהוא מאמין בו, ולפיכך "אמן" הוא לשון שבועה בו יתברך, שאין לשון שבועה רק שיהיה דבר שנשבע עליו מקוים, כי לשון "שבועה" תרגומו "קיימא". ומפני שהאמונה הקיום במי שהוא מאמין, לכך "אמן" לשון שבועה, שמקיים הדבר בו יתברך. הנה התבאר לך ענין האמונה, לא כמו שהיה סובר הרמב"ן זכרו* לטוב, שהיה קל בעיניו מעלת האמונה, ועוד יתבאר.
גבורות השם · פרק ז׳, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.