גבורות השם · פרק ז׳, כ״ז

ובמדרש במדבר רבה (יט, ט), אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אני הקפדתי, אהרן מה חטא. הרי בפירוש שרבותינו ז"ל מפרשים כי החטא למשה ולאהרן בשביל הכעס, והוא על דרך שאמרנו למעלה. וזה שאמרו עוד במדרש "יען אשר לא האמנתם בי להקדישני" (במדבר כ, יב), אם דברתם אל הסלע והיה נותן מימיו, היה מקודש שמי בישראל. שהיו אומרים; מה הסלע שאין בו דעת, עושה מצות בוראו על ידי דיבור, אנו על אחת כמה וכמה. שמשמע שהיה חטאם בשביל שהכו בסלע. אין הדבר כך, דבודאי קשה קושית הרמב"ן (במדבר כ, ח), שאל הסלע ההכאה והדבור הכל שוה. אבל פירוש הדבר בזה הוא ענין נפלא מאוד מאוד, שאל יהא ספק לך, מאחר שהשם יתברך צוה עליו לדבר אל הסלע, שהיה בדרך נס שקבל הסלע הדבור. והשם יתברך רצה שיקבלו הנמצאים דבורו, ויהיו נמשכים אחר השם יתברך ברצון, רק בדבור בלבד, בשמחה. והוא בעצמו ענין האמונה כמו שאמרנו, כי האמונה בו יתברך מחדש שמחה. וכדי שיהיה הכל דרך שמחה המורה על האמונה, יהיה מדבר משה אל הסלע, ויהיה הסלע נמשך אל רצון בוראו מעצמו. ומשה עשה הכל דרך כעס, והיה כועס ואמר "שמעו נא המורים", גם הכה הסלע, עד שהיה הסלע נמשך אל דבר השם יתברך בכח, ועל ידי זה אין מחדש אמונה, כי אין אמונה רק שיהיה הכל דרך רצון ושמחה.