אמנם משנה תורה הוא ענין זולת זה, וזה שהוא יתברך משלים הכל עד שהכל מושלם, ודבר זה ענין בפני עצמו. (-ומזה-) [וזה] הוא משנה תורה, שהוא שלימות התורה, ובזה היה משלים ענין ישראל, עד שהיו שלימים מכל וכל. כי בספר הרביעי שם הנהגת ישראל, וכל הנהגה [יש] לה שלימות. ולפיכך בספר החמישי (-משלמת-) [השלמת] ישראל, עד שהיו שלימים לגמרי. וההשלמה דבר נבדל בפני עצמו, לכך מה שהיו מושלמים הוא ספר בפני עצמו. ובודאי כי היה השלמת ישראל בסוף ארבעים שנה, וכדכתיב (דברים כט, ג) "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות וגו' עד היום הזה", שהיו ישראל שלימים בסוף ארבעים שנה, שהלכו במדבר לנסותם, עד שהיו שלימים, וזהו ספר חמישי. ולפיכך ספר החמישי "משנה תורה" (מגילה לא:), כי כל השלמה וסוף כפול, ודבר זה ידוע כי כל סוף יש לו כפילות, ואין זה מקומו. וספר משנה תורה אינו משותף מחובר לגמרי עם הארבעה ספרים, כי זה ענין ההשלמה, שהוא מיוחד, כמו שהוא ידוע למבינים בענין ההשלמה הזאת, שהוא דבר נעלם.
גבורות השם · פרק ס״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.