גבורות השם · פרק ס״ה, י״ב

ועוד יש ענין מופלא מאוד במה שאמר ש"הקב"ה יושב* ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה". לפי שלשון זה בא לומר כי השם יתברך הוא עלת הנמצאים, לפי שכל הנמצאים מצד עצמם, רצה לומר מצד עצם מהותם, חסרים, שכל עלול הוא חסר, וצריך הוא אל העלה, שהוא מקיים אותו בשביל החסרון שבו. והשם יתברך מקיים הנמצאים על ידי הפרנסה שנותן להם. ולפיכך הפרנסה שהוא מחלק לנמצאים מורה על שכולם הם עלולים והם חסרים, והוא העלה יתברך, לכך צריכים לקיומו יתברך. וזה נקרא שהוא "יושב ברומו של עולם", רצה לומר כי העלה הוא על העלול במדריגה, וצריכין לו כל הנבראים שהם חסרים מצד עצמם. ומזה גם כן תדע כי המזון הוא יותר במדריגה מן הבריאה עצמה; כי עצם הבריאה מצד מהותו שהוא בריאה זאת, הוא עלול והוא חסר, וצריך לקיום, רצה לומר לפרנסה. אבל הפרנסה הוא קיום הנברא, ולפיכך יש למזון יותר מדריגה. ודברים אלו כאשר תבין אותם הם דברים ברורים. ויש בזה עוד דברים נפלאים ועמוקים מאוד, ויתבאר עוד בסמוך.