ואחר כך אמר (תהלים קיח, ב) "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו", כי יש לישראל לומר "כי לעולם חסדו" בפרט, בשביל שחסדו מיוחד על ישראל. וכן חסדו מיוחד על בית אהרן, וכן חסדו מיוחד על יראי ה'. מפני שהחסדים הם מחולקים; חסד שעשה עם בית ישראל בפני עצמו, לפי שהם בניו בעצם, וראוי לעשות חסד אתם מצד זה. וכן בית אהרן הם אוהבי ה', עושה אתם גם כן החסדים מיוחדים. וכן יראי ה', במה שהם יראי ה' נוהג גם כן עמהם בחסדו. ומתחלה כלל אותם ביחד בענין ההודאה, שכולם יתנו הודאה וישלימו עצמם אל השם יתברך. אף על גב שאין החסדים שוים, סוף סוף בזה הם שוים. ואחר כך מחלק ביניהם, לפי שהוא יתברך עושה חסד עם ישראל בפני עצמו, ועם בית אהרן בפני עצמם, ועם יראי ה' בפני עצמם. וכבר אמרנו למעלה ענין השלשה אשר נזכרים כאן, ואין להאריך.
גבורות השם · פרק ס״ד, מ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.