גבורות השם · פרק ס״ד, י׳

ואחר כך זכר המישוש, לומר (תהלים קטו, ז) "ידיהם ולא ימישון". וזה הדבר הוא יותר גס מן הראשונים כלם, וזה כי הראשונים פועלים מרחוק, ואילו המישוש, מפני שצריך להיות דבק במה שהוא ממשש, אינו כמו הראשונים אשר כלם פועלים מרחוק. ואחר כך (תהלים קטו, ז) "רגליהם ולא יהלכון", עוד פחות מזה, שאפילו המישוש שהוא ממשש אחר, לכל הפחות הוא ממשש באחר, ופועל באחר. אבל ההליכה אינה כך, ואין דבר זה באחר, אלא בעצמו, ולפיכך הוא יותר פחות, שכל אשר הפעולה באחר פעולתו יותר חשובה, ואינה כל כך כח גשמי. ואחר כך זכר (תהלים קטו, ז) "לא יהגו בגרונם", הוא ענין אחר, והוא דבר נפלא, הוא הקול, שאינו דומה לראשונים. כי הדבור הוא חתוך הלשון, והוא ראשון במעלה, אבל זה רצה לומר הקול בלבד. והוא יותר פחות מן ההליכה, כי כח ההליכה, אף על פי שאינו פועל בזולתו, הרי הוא פועל באברים של ההליכה להניע אותם. הנה מפני שהוא מניע את האברים, הנה זאת הפעולה יותר מן הקול. ולפיכך "לא יהגו בגרונם" היא פעולה יותר פחות מהכל. כלל הדבר, כי כל שבע מדריגות אשר נזכרים כאן, התחיל בגדול אשר פעולתו יותר גדולה, התחיל בפה, וכלה בפעולה קטנה, היא "לא יהגו בגרונם".