ולפירוש רשב"ם גם כן קשיא, כיון דסבירא ליה משום דהך מצה היא זכר למצה הנאכלת עם פסח אין אוכלין אחריה דבר, אבל משום המצה שפיר מפטירין, אם כן שפיר תנא "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", דהא בפסח לחוד תליא, דהא משום המצה מצי אכיל ליה. והוי ליה לתרוצי דהכי קאמר; "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", וכל שהוא משום מצות הפסח, כגון מצה הנאכלת עם הפסח, שזה בכלל פסח הוא. ועוד, לפירוש רשב"ם מאי שנא דאנו אוכלים מצה זכר למצה הנאכלת עם הפסח, והיה לנו לאכול בסוף גם כן מרור, זכר למרור הנאכל עם פסח. ועוד קשיא, דקאמר בגמרא (פסחים קיט:) לימא מסייע ליה, הדובשנין והסופגנין ממלא אדם כריסו מהם, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. באחרונה אין, בראשונה לא. ומאי דייק בזה, בודאי בראשונה לא, דהא בעי לאכול כזית באחרונה זכר לפסח שנאכל על השובע (פסחים ע.), ולכך קאמר "באחרונה", ולא משום שאסור לאכול אחר מצה דבר, רק שיהיה נאכל על השובע זכר לפסח, או למצה הנאכלת עם הפסח. ומכל מקום אי אכיל לכזית מצה באחרונה על השובע, מותר לו לאכול עוד. אלא מחוורתא כדאמרינן, דמצה שאנו אוכלין באחרונה כדי שיהיה נשאר טעם מצה בפיו, ותו לא מידי. וכן מוכח מדברי התוספות.
גבורות השם · פרק ס״ג, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.