ואוכלים כל צרכם, ואחר האכילה יאכל כזית ממצה השמורה. ונקרא "אפיקומן" מפני שאין להוציא אחריה מיני אכילה אחר המצה, וזהו "אפיקומן", שאין אומרים אחריה אפיקו מיני אכילה. וטעם זאת האכילה כדמוכח סוגיא דגמרא דערבי פסחים (פסחים קיט:), דכמו שאסור לאכול אחר הפסח דבר כדי שלא יתבטל טעם הפסח, כך לא יאכל אחר המצה כדי שלא יתבטל טעם המצה, ולפיכך יאכל כזית מצה באחרונה, כדי שיהיה אותו הטעם נשאר בפיו. וכן מוכח* בדברי התוספות דזה הוא הטעם של אכילת מצה באחרונה. ואף על גב דיש שתי לשונות, דללישנא קמייתא אין לאכול אחר המצה (פסחים קיט:), וללישנא בתרא מותר לאכול אחר המצה (פסחים קכ.), פסק רב אלפס כלישנא קמא, דההוא לישנא דגמרא, דלישנא בתרא מר זוטרא מתני לה, ולא הוי לישנא דגמרא.
גבורות השם · פרק ס״ג, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.