גבורות השם · פרק ס״ב, י״ח

ואלו שתי מציאות בפרט הם חומרים; אם הים מצד שהמים הם בלתי צורה, כי המים אין להם שלימות. וכן ההרים בעלי חומר גס. ולפיכך אמרו ז"ל בפרשת בא בשמות רבה (יג, א), הארץ ממה נבראת, מן העפר שתחת כסא הכבוד. נטל הקב"ה וזרקו על פני המים, ונעשה ארץ. וצרורות קטנים שבה נעשה הרים וגבעות, שנאמר (איוב לח, לח) "בצקת (-הרים-) [עפר] למוצק ורגבים ידבקו". הרי כי נחשבו ההרים והגבעות חומר גס כמו צרורות, ו(-הם-) אין להם יחוס אל השם יתברך בעבור קדושתו של הקב"ה, שהוא נבדל מן החמרי. וכאשר הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, הוציא אותם בקדושתו, שהוא נבדל מן החומר הטבעי, לכך היה עושה עמהם נסים ונפלאות בשנוי טבע העולם. לכך מפני קדושתו "הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור". וכל ענין הזה כי היה עלוי ישראל ביציאת מצרים למעלה מדברים החמרים הטבעיים, עד שכל הדברים החמרים הבלתי נבדלים נחשבים לאין, וזהו "הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור וגו'".