ומה שזכר "ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן" (תהלים קיד, ד) יותר ממה שזכר שאר הנמצאות*, שבא לומר כאשר יצאו ישראל ממצרים היה זה על ידי השם יתברך אשר הוציאם. ולפיכך לא היתה היציאה בענין טבעי*, רק הכל יוצא מן הטבע, שהיה פועל הקב"ה נסים ונפלאות. וכאשר ההוצאה על ידי הקב"ה, שהוא קדוש (ויקרא יא, מד-מה), לפיכך הנמצאים, כמו הים והירדן, בורחים מפני קדושתו יתברך, ואלו הנמצאים רחוקים מן קדושתו יתברך. וזה כי אלו הנמצאים, כמו הים והירדן, נוטים לענין החומר, והם רחוקים מן הצורה, כמו שכבר נתבאר. ולפיכך דבר שאין לו צורה כלל, ואין לו שלימות כלל של צורה, כמו המים, לא יוכלו לעמוד מפני הקדוש והנבדל. וכן ההרים, בעבור שהם בעלי חומר גס, אין עמידה להם בפני הקדוש והנבדל. ולפיכך אלו שני מציאות; "הים ראה וינוס", "ההרים רקדו כאלים", כלומר שאין עמידה לנמצאים בעלי חומר בפני קדוש נבדל.
גבורות השם · פרק ס״ב, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.