אמנם בערבי פסחים (פסחים קטז:) במשנה הגרסא היא "מאפילה לאורה, משעבוד לגאולה", הוסיף עוד אחד על אלו ד' דברים. והכונה בזה לרבותינו ז"ל, כי כאשר היו במצרים תחת רשות אחר, היו דומים כמי שהוא עומד באפילה, ויש הפסק בינו ובין השמש. כך כאשר היו במצרים, בלא זה שהיה עליהם שעבוד מצרים, היו כאילו לא היו נמצאים בפעל. וכבר אמרנו לך כאשר היו ישראל במצרים היו נחשבים כעובר במעי בהמה, וכאשר יצאו נחשבו כעובר הנולד. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל שיצאו מאפילה לאורה. רוצה* לומר שלא היה להם מציאות בפעל, וזהו האפילה, ואחר כך יצאו לאורה, להיות להם מציאות בפעל. כי האומה המשועבדת למלך במס וכיוצא בזה, ומכל מקום אין האומה נחשבת כבלתי מציאות, לומר שהם כאילו הם נבלעים בתוכם, כמו העובר* במעי בהמה, כמו שהיו ישראל במצרים, לפי שנתהוו לעם תחת רשות מצרים, ולכך נחשבו שאין להם מציאות בעצמם, וזהו "מאפילה לאורה". ואחר כך אמר "משעבוד לגאולה", הוא סתם שעבוד, וזהו דעת חכמים ז"ל.
גבורות השם · פרק ס״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.