גבורות השם · פרק ס״א, ד׳

והכי גרסינן; ש"הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומשעבוד לגאולה, ונאמר לפניו הללויה". וביאור דבר זה "מעבדות לחירות", פירוש שהיו עבדים משועבדים למצרים, מורה על שפלות שלהם, שהיו עבדים, והיה הקב"ה מוציא אותם לחירות. ועוד, שהיתה העבודה בפריכה המשבר את רוחם, וכנגד זה אמר "מיגון לשמחה", כי מפני שהיו משעבדים* בהם בפרך נשבר רוחם, ובא להם יגון, כי היגון תולה בזה, ונהפך לשמחה. "ומאבל ליום טוב" נגד (שמות א, יד) "וימררו את חייהם", כי המרירות הוא אבל, שנאמר (עמוס ח, י) "ואחריתה כיום מר", נהפך ליום טוב, שהוא הפך האבל. וחילוק יש בין (שמות א, יג) "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך", ובין (שם פסוק יד) "וימררו את חייהם"; כי המלאכה שהיא יותר ממה שהאדם יכול לסבול היא עבודת פרך, המשבר כחו [ורוחו] של אדם, ומזה בא היגון. אבל המרירות מגיע אל החיים, כאשר החיים של אדם אינם על מנהגם, וזהו "וימררו את חייהם". ומפני שהאבילות הוא על בטול החיים לגמרי, לכך אמר על המרירות שהגיע אל החיים "ומאבל ליום טוב". ואלו שלשה דברים נזכרו בכתוב זה אחר זה; "וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וגו'" (שמות א, יא), "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שם פסוק יג), "וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו'" (שם פסוק יד). "ומשעבוד" היינו מי שהוא תחת רשות אחר, אף על גב שאינו עובד לו דרך עבדות, רק כמו העם שהוא משועבד למלך במסים. ולפיכך לא נזכר זה בכתוב של "וישימו עליו שרי מסים", שהרי גם לפני זה היו משועבדים למלך. הרי הזכיר שלשה דברים ששם עליהם פרעה זה אחר זה, דהוא עבדות, פריכה, ומרירות. ושעבוד הוא הרביעי, והוא כמו כל מלך המשעבד בעמו, ואף מזה הוציא אותם, שלא היו משועבדים כלל.