גבורות השם · פרק ס׳, כ״ה

ועוד טעם שני, כי מצות המרור המורה על השעבוד, אף כי בא מן השם יתברך שעבוד, אין זה רק מצד המקבל, כאשר יש חסרון במקבל אז יבא מן השם יתברך השעבוד על המקבל, אבל מן השם יתברך בא הטוב, כאשר ידוע. ואף אם הוא מביא השעבוד, הוא מביא אותו לתכלית הטוב, וכמו שאמר הכתוב (בראשית טו, יג-יד) "כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו וגו'", לומר כי השעבוד הוא לתכלית שאחר כך יצאו ברכוש גדול, לפיכך אין המרור מן התורה. רק עם הפסח הוא מן התורה, לומר ממדריגה זאת שאנו אל השם יתברך, נמשך המצה והמרור. שכיון שהוא נסמך ונטפל עם הפסח, כדכתיב "על מצות ומרורים יאכלהו", הרי אין לו מציאות בעצמו, והוא טפל עם הפסח. ודברים אלו אמתיים וברורים מאוד. והתבאר לך אלו שלש מצות; פסח, ומצה, ומרור.