והנה אומר "באותות" (דברים כו, ח), זה המטה. "ובמופתים" (שם), זה הדם. ובאור הדבר הזה בענין אות ומופת, דכתיב בקרא (דברים יג, ב) "ונתן לך אות או מופת", ובספרי בפרשת ראה (שם) "ונתן לך אות" בשמים, וכן הוא אומר (בראשית א, יד) "והיו לאותות ולמועדים". "או מופת" בארץ, וכן הוא אומר (שופטים ו, פסוקים לז, מ) "אם יהיה טל על הגיזה לבדה ועל הארץ חורב, ויעש ה' כן בלילה ההוא וגו'". ולפירוש זה קשיא מה שאמר כאן "באותות" זה המטֶה, אף על גב דאין זה אות בשמים. אבל יש לך לדעת כי כל שנוי אשר נראה בפועֵל נקרא "אות", כגון שיאמר הנה הפועל הזה יפעל כך וכך, וזה נקרא "אות". והשנוי אשר הוא במתפעל, שיאמר כי דבר זה מתפעל כך וכך, וזה נקרא "מופת". ומפני זה אמרו חכמים ז"ל כי "אות" בשמים, ו"מופתים" בארץ, ופירושו, כי השמים הם פועלים ואינם מתפעלים, והארץ מתפעלת ואינה פועלת. וכאשר יתן אות בשמים שיהיו פועלים כך וכך, יקרא זה "אות". והארץ היא מתפעלת, אם יש שנוי בה זה נקרא "מופת". לכך המטֶה שהוא פועֵל, השנוי שיש בו נקרא "אות", שהרי נראה שנוי בפועֵל, כי מטה שהוא עץ, יפעל כך וכך, וזה נקרא "אות". אבל השנוי אשר הוא במקבל הפעולה, שאמר ראה דבר חדוש כי דבר זה אינו ראוי להיות נעשה בו כך וכך, הנה יהיה נעשה בו, דבר זה נקרא "מופת".
גבורות השם · פרק נ״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.