גבורות השם · פרק נ״ו, י׳

ומפני שהמכות שבאו במצרים היו לשתי סבות; האחד, להכות אותם על חטאם, כדכתיב (בראשית טו, יד) "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי". והשני, להראות נפלאותיו, כדכתיב (שמות י, א-ב) "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וגו'". לפיכך ביאר הכתוב שהשם יתברך הביא עונש עליהם, עד שלא היה דבר במצרים שלא בא עליהם מכה והפסד. לפיכך זכר בראשונה (דברים כו, ח) "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול", אלו שלשה כולם מורים על הכאה שבאה עליהם, כי אלו שלשה דברים כוללים כל מיני מכות; אם מכה שהיא בלא פועל באחר, והשם יתברך מסתיר פניו והם נפסדים. ומה שכתב* "ביד חזקה" זו הדֶּבֶר, דמשמע שבא המכה עליהם ביד חזקה. כאשר השם יתברך מסלק כבודו מן הנמצאים, באה מכה גדולה וחזקה על הנמצאים, עד שהם לאין ברגע אחד, וזה מבואר. ואם מכה שבאה מצד הפועֵל, או מכה שבא עליהם מצד המתפעל, או מכה שהיא מצד הפועל ומצד המתפעל ביחד, שבא יראה על המקבל. וכאשר הזכיר הכתוב שבאו מכות עליהם בכל, כאשר התבאר, אמר גם כן שעשה הקב"ה נסים ונפלאות במצרים למען הודיעו שמו. לכך אמר הכתוב "באותות ובמופתים", "אותות" זה המטה, פירוש שהיה פועל במטה דברים שאין ראוי בטבע ובמנהגו של עולם שיפעל פועל זה. "ובמופתים" זה הדם, פירוש שנוי מצד המתפעל, שנשתנה להיות דם, ואין ראוי שיהיה המים נעשים דם. וכל שנוי, או מצד הפועל, או מצד המתפעל, כאשר התבאר. זהו פירוש המאמר כאשר תבין אמתת דברים אלו.