"ונצעק וגו'" (דברים כו, ז). הביא הפסוק (שמות ב, כג) "ויהי בימים הרבים", לבאר כי היתה הצעקה כאשר מת מלך מצרים, והיו נאנחים מן העבודה, ותעל שועתם אל האלקים. והרמב"ן ז"ל (שם) מפרש הכתוב הזה "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים", שהיו יראים שמא יעמוד* מלך אחר יותר רשע, ובשביל כך היו נאנחים. וקשה, וכי אפשר שיהיה מלך מרשיע יותר מזה*, בעבודת פרך שנתן עליהם (שמות א, יג), והשליך ליאור את הזכרים (שם פסוק כב). ויותר היה נראה שמת מלך מצרים, והיו יראים שיהיה גם כן המלך האחר נוהג עמהם כך, ולפיכך היו נאנחים. אבל אצל מלך הראשון היו מתיאשים, ובדבר שהאדם מתיאש לא שייך יראה, ואין אנחה.
גבורות השם · פרק נ״ד, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.