דע כי כל אלו ארבעה בנים תמיד מזכיר יציאת מצרים. וגם כן החכם השואל על כל המצות (דברים ו, כ) "מה העדות והחקים והמשפטים", משיב לו (שם פסוק כא) "עבדים היינו לפרעה במצרים", רצה לומר מתחלה היינו עבדים לפרעה, והוציא הקב"ה אותנו משם להיות עבדים להקב"ה לקיים את מצותיו, וזהו (שם) "ויוציאנו ה' וגו'". נמצא כי יציאת מצרים היא תשובה לבן חכם גם כן. ומאחר כי התשובה היא לבן החכם שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, מזה תדע כי מצוה להשיב לבן החכם כשאנו* מחוייבים לספר ביציאת מצרים ולפרסם אותה, וזה בליל היציאה דוקא. ועוד, כי נלמד סתום מן המפורש (יומא נט.), כיון שבבן שאינו יודע לשאול נאמר (שמות יג, ח) "והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", וזה נאמר בפירוש אצל מצות מצה, שנאמר (שם פסוק ז) "מצות יאכל שבעת ימים וגו'", "והגדת לבנך וגו'", והוא הדין בכל הבנים, אין המצוה להשיב אליו וללמדו רק בליל היציאה, שמחויב לספר ביציאת מצרים, ואז הוא מחויב כדי לפרסם יציאת מצרים. ולכך עושים שנוי, כדי שיראו התינוקות וישאלו, כי בליל היציאה המצוה דוקא.
גבורות השם · פרק נ״ג, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.