ועוד דע, כי כל פעל (-ש-)נעשה בכח כאשר הפועל בעל כח, והוא פועל בכחו. וזה כי אדם שהוא בעל כח, ומכה בכח הכאה הזאת, היא הכאה גדולה, שהמכֶּה הוא בעל כח, ומכֵּה בכח. וזה שאמר "ביד חזקה", כי המכֶּה במצרים היה בעל כח, כי ידו חזקה היא. וכנגד שהיה מכֵּה בכח אמר "בזרוע נטויה", שהיה זרוע שלו נטויה להכות בזרוע, כי מה שהיה נוטה הזרוע עליהם מורה שהיה פועל בזרוע, ובכח היה מוציאם. וזהו שאמר הכתוב (דברים ד, לז) "ויוציאך ה' בפניו בכחו הגדול". פירוש, כי השם יתברך הוציא אותם בפניו, רצה לומר בעצמו הוציאם, לא על ידי אחר, שאילו היה על ידי אחר לא היה זה "בפניו". ומאחר שהקב"ה הוציאם בעצמו, והוא בעל כח, מזה נדע כי לא היה חסר מפני שאינו בעל כח. וגם מצד הפעולה בעצמה לא היה חסר, כי היה ההוצאה על ידי כחו הגדול. וזה שאמר "ובכחו הגדול"* הוא זרוע נטויה של הקב"ה. וזה אמת גם כן כאשר תדקדק בפירוש זה.
גבורות השם · פרק נ״ב, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.