גבורות השם · פרק נ״ב, י״ד

"ויוציאנו ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה" (דברים כו, ח). אלו שני דברים "ביד חזקה ובזרוע נטויה" יש לפרש, כאשר הכה הקב"ה אותם היה זה "ביד חזקה", רצה לומר בכח גדול. "ובזרוע נטויה" שהיה זרוע שלו נטויה עליהם, כלומר שהמכה נמשכת עליהם זמן מה, שכל מכה היה לה המשך. ובאלו שני דברים הוציא הקב"ה את ישראל; על ידי המכה הגדולה, וגם על ידי המשך המכה. כי פרעה בסור המכה מעליו היה שב לחטא, ולפיכך לא היה אפשר להוציא אותם כי אם על ידי המכה והמשך המכה, שאז היה נותן להם רשות ללכת. ואף במכת בכורות, שהיתה המכה ברגע אחד בחצי הלילה, היה לה המשך המכה, ובשביל המשך המכה יצאו ישראל. ובמדרש (ילקו"ש ח"א רמז רח) "קומו צאו מתוך עמי*" (שמות יב, לא), אמרו לו, וכי גנבים אנחנו, בבקר אנו יוצאים. אמר להם, הרי כל מצרים מתים*, שנאמר (שם פסוק לג) "כי אמרו כלנו מתים". אמרו לו, ומבקש אתה לכלות מעליך המכה, אמור 'הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדים של הקב"ה'. התחיל פרעה לומר; לשעבר הייתם עבדי פרעה, אבל עכשיו הרי אתם עבדים של הקב"ה, עד כאן. הרי כי בשביל שהיתה המכה נמשכת יצאו ישראל ממצרים. וכן כל מכה ומכה היה המשך למכה, ובשניהם הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים. וזהו "ובזרוע נטויה", שהיה זרוע נטויה עליו, כמו מי שמכה אחד, וזרוע נטויה עליו שיחזור, ואם לא יחזור, יכה אותו עוד.