ובודאי הקב"ה עשה לישראל שניהם; שהציל אותם מגנות הנפש, ומגנות הגוף גם כן. שהיו מתחלה עובדי עבודה זרה, והיה להם גנות הנפש, ואחר כך הציל אותם גם כן מגנות הגוף. ולא פליגי רק איזה יותר גנות, ודבר שהוא יותר גנות ראוי שיהיה התחלה. ואנו קיימא לן כרבא, ולפיכך אנו מתחילין "עבדים היינו וכו'". ואף רבא מודה שגנות נפשי היה* לנו, ולפיכך יספר אחריו "מתחלה עובדי עבודה זרה וגו'". ואפשר לומר דאף לרב, אף* על גב דעיקר הגנות הוא "מתחלה עובדי עבודה זרה היו וגו'", יש להתחיל ב"עבדים היינו לפרעה במצרים", מפני שראוי להתחיל לספר קודם הטובה שעשה הקב"ה עם ישראל, שבשביל זה ראוי לספר ביציאת מצרים. וכל הדברים עד "מתחלה עובדי עבודה זרה", ששם הוא מתחיל לספר הגנות, הוא הקדמה למה אנו חייבין לספר ביציאת מצרים. נמצא כי ההגדה הזאת הוא בין לרב ובין לרבא כסדר לגמרי.
גבורות השם · פרק נ״ב, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.