אמנם פירוש הדבר, כי המצה נקרא "לחם עוני" הפך מצה עשירה, שכאשר יש בה שמן ודבש נקראת "עשירה", כי הדבר הזה מעשיר הלחם. וזה כי העני שאין לו אלא עצמו, ואין לו ממון, רק עצמו וגופו, והמצה גם כן כאשר אין בה רק עצם העיסה, שעצמות העיסה הוא המים והקמח, וזהו עצמות עיסה, ובזה הוי "לחם עוני". ואם יש בו שאור או חמץ, טעם השאור והחמץ הוא נוסף על עצם העיסה, וזה* הוא יותר עשיר מן מצה עשירה, כי מצה עשירה בשביל שיש בה משקה זה עשירות שלה. ואמנם עיסה שיש בה שאור או חמץ, יצאה יותר מעניות, ממה* שיש בגוף העיסה חמץ, ולכך המצה היא "לחם עוני".
גבורות השם · פרק נ״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.