והם דברים שיכחיש הכתוב והאמת, כי לא נמצא בשום מקום, לא בכתוב ולא במשנה ולא בתלמוד, שהמצרים היו מאכילים את ישראל מצה. ואדרבה, בספרי אמרו בפרשת בהעלותך (במדבר יא, ה) "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו'", [וכי] יש בענין שהמצרים היו נותנים להם דגים חנם, והלא כתיב (שמות ה, יח) "לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם", אם תבן לא היו נותנים להם חנם, דגים היו נותנים להם חנם, אלא חנם מן המצות. ועוד, שהכתוב אומר (דברים טז, ג) "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת ממצרים", ואם "לחם עוני" נקרא על שם שמאכילין אותו העני, למה אמרה התורה "תאכל עליו מצות לחם עוני", שמאכילין אותו לעניים, "כי בחפזון יצאת". ולמה קרא אותו בשם "עוני", דאין ענין עניות במקום עשירות הגאולה.
גבורות השם · פרק נ״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.