ומפני שלפי מדרש הזה קשה, דהוי למכתב 'לחם עניה', מה "לחם עוני", לכך דרשו גם כן 'מה דרכו של עני וכו''. ובמדרש הזה נמי לא סגי, דאם כן לכתוב "לחם עני", מה "עוני", אלא תרווייהו שמעינן מיניה. וטעם דבר זה להיות נוהג כמו העני 'מה דרכו של עני בפרוסה', שמצות התורה לעשות ללחם הזה, שהוא לחם עני, דברים השייכים לעניים, דהיינו שיהיה בפרוסה, כמו הלחם הזה שצותה התורה לאכול, שהוא לחם עני, לפי שהוא ראוי לחירות, וכך יהיה נמשך אחריו כל ענין העני. שכבר התבאר שהגאולה היא מצד העניות, כמו שנתבאר למעלה באריכות. לפיכך גם כן דרשו (פסחים קטז.) 'מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה', כל זה נמשך לענין אחד. ועוד אמרו (פסחים לו:) "לחם ע[ו]ני", פרט לאשישא וגלוסקא וכו', שאין זה לחם ע[ו]ני, שראוי ללחם הזה דברים אשר הם מופשטים מן העושר.
גבורות השם · פרק נ״א, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.