אמנם על כל פנים בליל היציאה אכלו מצה, מפני שעל ידה יקנו החירות. והרמב"ן תירץ כי גלוי וידוע הוא לפני המקום שיהיו יוצאים בחפזון ולא יתחמץ העיסה, לכך צוה קודם שיצאו על מצות מצה. אבל עיקר הפירוש כי מצות מצה היא בעצמה זכר לחירות, ולפיכך אכלו מצה בלילה קודם שיצאו, והקב"ה הוציאם בחפזון שלא יוכלו* להתמהמה (שמות יב, לט), מן הטעם אשר נתבאר, והיא חכמה נפלאה. ועוד יתבאר לך דבר זה במאמר "מצה זו" (להלן פ"ס). וכן ראוי להיות עושה כל ענין המצה כדרך העני.
גבורות השם · פרק נ״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.