כי שלשה דברים נאמרו בהבטחת אברהם (בראשית טו, יג-יד); "כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". הרי שלשה דברים; האחד, שיהיו משעבדין את ישראל. השני, הקב"ה הבטיח אותם לדון את מצרים. השלישי, להיות ישראל יוצאים ממצרים. לכך עשו זכר במרור על השעבוד (שמות א, יד) "וימררו את חייהם". וכנגד "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי", וזהו* מכות בכורות, שהוא גמר מכות מצרים, ורמוזה המכה במלת "דן אנכי", הדל"ת מן "דן" רמז דם, ראשית המכות. הנו"ן מן "דן" הוא נגע, והיא שקולה נגד כל המכות (רש"י שמות ט, יד). ולזה עשו זכר בלילה הזה פסח שאכלו, כי שחיטת הפסח ואכילתו בעצמו שיהרוג בכורי מצרים ויפסח על בתי ישראל. ובמדרש רבות* פרשת בא (שמו"ר טו, יב) "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" (שמות יב, ו), אתם שוחטים את הפסחים, ואני שוחט את הבכורות, כדלעיל. וההוצאה דכתיב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", הרמז עליו המצה שהיו אוכלין בלילה, שהמצה היא זכר לחירות. ולפיכך צוה לעשות אלו שלשה דברים בלילה הזה, כי אלו שלשה דברים תלויים זה בזה. כי מצד שהיו משועבדים במצרים והיו בעבדות גדול ראוי שיהיו נגאלים, ומי ששעבד אותם ראוי לעונש, וזהו פסח מצה ומרור שנאכלים כאחד. אמנם לקמן (פ"ס) אצל פסח מצה ומרור יתבאר זה עוד בענין אחר.
גבורות השם · פרק נ״א, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.