גבורות השם · פרק נ׳, ד׳

ותימה, וכי אינו מודה רב ברונא דקידוש לא הוי הפסק, דהא אמר "בורא פרי הגפן" ואחר כך קידוש, ולא הוי הקידוש הפסק בין ברכת "בורא פרי הגפן" לשתיה, והכי נמי דלא הוי הקידוש הפסק בין נטילה לסעודה. וכי הא דתכף שנטל יברך על פת (ברכות נב:) יותר מהא דתכף שברך "בורא פרי הגפן" שצריך לשתות, ודבר כזה אין שייך לומר כלל. ומה שלא דחה רב ברונא 'אנא דאמרי שלא יקדש על יין, אבל על פת מקדש', בודאי אין זה קשיא, כי מפני שהיה דעת רב ברונא שלא יקדש כלל, דאם היה דעתו שלא יקדש על היין, אבל על פת מקדש, הוה ליה למימר 'נטל ידיו לא יקדש על היין'. ועוד, כיון שנטל ידיו, אם כן לא היה בדעתו לקדש רק על פת, ואיך שייך לומר בזה 'לא יקדש', כיון שיכול לקדש על מה שהוא חביב לו, והיה דעתו עליו לקדש מתחלה. ובודאי פשטא דשמועה "נטל ידיו לא יקדש" כלל, דסבירא ליה לרב ברונא אין מקדשין על פת. והשתא שפיר אמר כיון דנטל ידיו לא יקדש איין, שהרי יפסיק בין נטילה לסעודה.