ופירש הרמב"ם ז"ל (הלכות חמץ ומצה פ"ח ה"ב) דבעי כזית לטבול ראשון. אבל בטור אורח חיים (סימן תעג ס"ו) פסק דלא בעי כזית, דלא הוי טבול ראשון אלא משום היכר תינוקות, ולהא מלתא לא בעי כזית. דודאי במלתא דכתיב אכילה, כמו מרור (במדבר ט, יא), צריך כזית, אבל מלתא דלא הוי רק משום היכרא, למה צריך כזית. ויראה שהסוגיא (פסחים קיד:) כדברי הרמב"ם דבעי כזית, מדדייק ריש לקיש דמצות צריכות כונה, דאי אין צריכות כונה, למה לי טבול שני, והא טביל ליה חדא זימנא. ומאי מוכיח, נימא דטבול ראשון לא היה שם כזית, ולכך צריך טבול שני לצאת ידי מרור. ואין לומר דמקשה שיטבול כזית בטבול ראשון, ויהיה יוצא בו מצות מרור. דזה אינו קשיא, דמצות מצה יותר להקדים למרור, כדכתיב (במדבר ט, יא) "על מצות ומרורים יאכלוהו". ובהדיא מוכח דעיקר אכילת מרור עם המצה, כדאמרינן גבי טבול ראשון (פסחים קיד:) דלא בעידן מצוה אכיל ליה, בבורא פרי האדמה הוא דאכיל ליה. ופירש רשב"ם ז"ל (שם) לכך הוי טבול ראשון שלא בעידן מצוה, משום דמצות מרור עם המצה. ואם כן נאמר לעולם מצות אין צריכות כונה, וכיון דמתחלה אכל פחות מכזית שלא בעידן מרור, לא יצא, וצריך טבול שני בעידן מרור, ואכל כדי כזית. אלא בודאי בעי בטבול ראשון כזית, והשתא הוי שפיר. ואף על גב דלא הוי טבול ראשון רק משום היכר תינוקות, כיון דהיכר תינוקות ממה שאוכלין שתי פעמים ירקות, ואין אכילה פחות מכזית (פסחים לב:), ולכך צריך בטבול ראשון גם כן כזית. וכך הלכתא, וכך ראוי לנהוג.
גבורות השם · פרק נ׳, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.