גבורות השם · פרק נ׳, י״ח

ונוטל ידיו לטבול ראשון, דאמר רבי אליעזר, כל שטבולו במשקה צריך נטילה (פסחים סוף קטו.). אף על גב דקיימא לן הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח (חולין קו.), כיון דטבולו במשקין, וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה (פרה פ"ח מ"ז), וקיימא לן ידים שניות (שבת יד:), ופוסלות את התרומה, לפיכך צריך נטילה. ומה שהקשו בתוספות (פסחים קטו.) על פירוש זה, מהא דפריך (פסחים קטו:) למה ליה נטילת ידים, הא לא נגע, אפילו [לא] נגע מאי הוי, וכי גרע מאוכל מחמת מאכיל ובעי נטילה, הכי נמי בעי נטילה, אף על גב דלא נגע. ועוד, וכי לא ידע המקשה שיתרץ לו דחיישינן שמא יגע, כדחיישינן באוכל מחמת מאכיל. ומשום כך פירשו התוספות דכל שטבולו במשקין בעי נטילה כדי שלא יטמא המשקין ויפסול גופו, ולפיכך היה סובר המקשה דלהך מלתא לא חיישינן שמא יגע. ולפי זה אין צריך הך נטילה עכשיו, דאין אנו נזהרים ממשקין טמאים. וזהו דעת הרמב"ם ובעל העיטור.