ומה שדחה ראיית רב אלפס מפרק כסוי הדם (חולין פו:) דלא אמרינן "משתי וברוכי בהדדי לא אפשר" אלא כגון ברכת המזון, דהוי היסח הדעת וסלוק* על מה שאכל, אבל היכא שאין היסח הדעת וסלוק, לא אמרינן דמיחייב לברך. והרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' (פסחים כד. בדפי הרי"ף) תירץ, ודאי היכא דלא אפשר שיהיה עושה שני דברים ביחד, כגון שתיה ולומר הגדה, הוי הפסק, וצריך לחזור ולברך. ולא דמי לתפלה היכא שהתפלל בתוך הסעודה, דהתם בודאי שאני, שאינו מחויב להתפלל, ואם ירצה לא יתפלל, ואין זה הפסק אף אם יתפלל. אבל כאן דמחויב לומר הגדה, הוי הפסק בודאי. כך תירץ הרמב"ן ז"ל, ונכון.
גבורות השם · פרק מ״ט, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.