גבורות השם · פרק מ״ט, ד׳

ופריך בגמרא (פסחים קט:) והיכי תקנו רבנן ארבע כוסות, מלתא דאתי לידי סכנה, והתניא, לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי. ומתרץ רבינא, ארבע כוסות תקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצוה בפני עצמה. ופירש רב אלפס ז"ל (פסחים כד. בדפי הרי"ף) אמרו רבוותא, הואיל כל חד וחד מצוה באנפי נפשיה, מברכין "בורא פרי הגפן" אכל כסא וכסא. ומסתייע להך סברא מהא דתנן (חולין פו:) שחט מאה חיות במקום אחד, כסוי אחד לכולם. מאה עופות במקום אחד, כסוי אחד לכולם. רבי יהודה אומר, שחט חיה, יכסה, ואחר כך ישחוט עוף. ואמר עליו רבי יוחנן מודה רבי יהודה לענין ברכה, שאין מברך אלא ברכה אחת. אמר ליה רבינא לרב אחא, מאי שנא מרב ברונא ורב חננאל, תלמידי* דרב, דהוו יתבי בסעודה, וקאי עלייהו רב ייבא סבא, ואמרו ליה 'הב לן ונברך', והדר אמרו ליה 'הב לן ונשתה'. אמר להו רב ייבא סבא, הכי אמר רב; כיון דאמריתו 'הב לן ונברך', אתסר לכו למשתי חמרא. ואהדר ליה, הכי השתא; התם משתי וברוכי בהדדי לא אפשר. הכא אפשר דשחט בחד ידא, ומכסה בחדא. שמעינן מהכא דלברכת המזון, כיון דלא אפשר למשתי ולברוכי בהדדי, צריך לחזור ולברך "בורא פרי הגפן". הכי נמי, כיון דלא אפשר למקרי ולברוכי בהדדי, צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה, ובתר דגמר הלילא. וסברא מעליא היא זאת, עד כאן דברי רב אלפס ז"ל.