גבורות השם · פרק מ״ט, כ״ו

תדע לך שכן הוא, דבכל ענין אמרינן דיין שלפני המזון פוטר היין שבתוך המזון, אף על גב דכאשר ברך על היין תחלה לא היה דעתו על האכילה כלל, ואחר כך נמלך והביאו לפניו לאכול, אפילו הכי היין שבתוך המזון פוטר היין שלאחר המזון. והרי בודאי לא נחשב להיות היין מענין סעודה כמו שסובר הרא"ש, כיון דלא היה דעתו כלל על הסעודה, ולא בא להמשיך המאכל. ובודאי צריך היין הזה שקודם הסעודה ברכה אחרונה, ואין ברכת המזון פוטר אותו כהאי גוונא, ואיך יתכן לומר לפי דברי הרא"ש שיהיה פוטר את היין שבתוך המזון בענין זה, כיון שאינם נפטרים בברכה אחת.