גבורות השם · פרק מ״ח, ז׳

ואני אומר כי בעל הטור מפרש בגמרא פירוש נכון. שהוא מפרש* "יין טובא מגרר גריר, פורתא מסעד סעיד", כלומר שהיין, אף על גב שהוא סועד הלב, מביא לו גרוי לאכול. ודבר זה הוא ביין, סועד את האדם, שמפרנסו ואינו רעב לאכול, וזהו נקרא "סעיד", מכל מקום גורר לו תאות המאכל. כי חלוק יש מי שהוא אוכל לתאות האכילה, או מי שהוא אוכל מחמת רעבון; כי האוכל מחמת רעבון, אוכל אכילות שאינם טובים כדי להשביע נפשו ולפרנסו. ומי שהוא אוכל מחמת תאוה, מתאוה דברים טובים. ולפיכך אמר "יין טובא מגרר גריר, פורתא הוא סועד הלב", כלומר הרבה מביא האדם לידי תאות המאכל, ומעט הוא משביע. והא דלא קאמר בגמרא שהוא גורר טובא וסועד גם כן טובא, דאם היה סועד טובא, היה יוצא שכרו בהפסדו, דודאי האדם כל כך אוכל מחמת רעבון כמו שהוא אוכל מחמת גרר. ולפיכך אילו היה סועד כמו שהוא מגרר האכילה, למה שתה יין כדי דניכול טפי, הרי היין סועד כמו שהוא גורר אותו לאכילה. ולפיכך צריך לומר כי מה שהוא סועד אותו הוא פורתא, ומה שהוא גורר אותו הוא הרבה. לפיכך היה רבא שותה יין, אף על גב דהוא סועד אותו מעט, לא היה חש לו, אחר שהוא גורר את תאות מאכל הרבה. כך הוא פירוש הטור.