יין מבושל, אמר בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) שיוצא בו. והא דקאמר בפרק המוכר פירות (ב"ב צז.) דאין מקדשין רק על יין שראוי לנסך על גבי המזבח, לא בא למעט יין מבושל, דהא יין שיש בו מים, אף על גב שאין ראוי לנסך על גבי המזבח, כשר לקדוש, מטעם דעלוה ליה. והכי נמי עלויי עליה יין מבושל. ויין מבושל דפסול לנסך, לאו משום גריעותא דידיה, אלא דרשינן (בכורות יז.) "זבח ונסכים" (ויקרא כג, לז), מה זבח לא נשתנה, אף יין לא נשתנה. אבל גבי קידוש, מקדשין עליו אף על גב דפסול לגבי מזבח, כמו יין מזוג במים, דעלויי עליה. וכמו יין שיש בו דבש, אף על גב דפסול לגבי מזבח משום דבש, דאסור להקרבת המזבח, וטעם זה לא שייך בקידוש. וכן בארבע כוסות, ומקדשין עליו וכשר לארבע כוסות. והרמב"ם (הלכות שבת פכ"ט הי"ד) פסל* לקדש על* יין שנתערב בו דבש, וכבר* חלקו עליו.
גבורות השם · פרק מ״ח, נ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.