אבל רב אלפס ז"ל לא הביא הך בעיא דהמוכר פירות כלל. וכן הרמב"ם ז"ל לא הביא דין זה של יין אדום לענין קדוש. לכך נראה דהכי פירושו, דרבא לא השיב לו רק דרך בדיחותא, שהשואל היה רודף אחר יין אדום לקידוש. אמר לו, אתה הבעיין "אל תרא יין כי יתאדם", כלומר שלא תשגיח באדמימות שלו, ומותר לקדש על יין לבן. וכן מוכח הלשון שלא השיב אלא דרך צחות, שהרי אמר "אל תרא יין כי יתאדם", והוי ליה לומר "כתיב 'אל תרא יין כי יתאדם'", כמו שאמר בערבי פסחים (פסחים קח:) בטעמיה דרבי יהודה "דכתיב 'אל תרא יין כי יתאדם'". אלא לא רצה להביא ראיה מן המקרא, אלא שהוא לשון רבא, שהשיב לשואל "אל תרא יין כי יתאדם", שאתה רוצה ליקח בשביל זה לקדוש יין אדום. וזה הפירוש הוא פירוש רב אלפס והרמב"ם. וראוי לסמוך על זה הפירוש, ואין צריך יין אדום לארבע כוסות, ולא לקידוש. ובירושלמי (פסחים פ"י ה"א) אמר כי אדום מצוה לד' כוסות. ופירוש הטור (או"ח סימן תעב סי"א) שאם הלבן יותר משובח, מצוה יותר בלבן, וכן נראה נכון.
גבורות השם · פרק מ״ח, נ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.