ובגמרא (פסחים קז.), איבעיא להו, סמוך למנחה גדולה תנן, או סמוך למנחה קטנה תנן. ופשיט סמוך למנחה קטנה תנן. ומנחה קטנה מן ט' שעות ומחצה, וסמוך למנחה הוא מט' שעות ולמעלה. וטעם חצי שעה שהוסיפו, מפני כי מדינא מנחה גדולה מיד אחר חצות, ומנחה קטנה אחר שעבר חצי חציו האחרון של יום, והוא מט' שעות ולמעלה. אלא כדי שיהיה ניכר בהיכר גמור שנטו צללי ערב, אמרו (ברכות כו:) מנחה גדולה מזמן שש ומחצה. ומנחה קטנה כדי שיהיה ניכר עריבות היום, והוא מן ט' ומחצה. והיינו לחומרא, כדתנן (פסחים נח.) "תמיד נשחט בשמונה ומחצה, וקרב בתשעה ומחצה", אבל לקולא לא אמרינן כך. ולפיכך לא יאכל אדם מט' שעות ולמעלה, והיינו סמוך למנחה קטנה חצי שעה, כאשר הגיעה שעה ט' נתנו דין מנחה קטנה, ולא יאכל.
גבורות השם · פרק מ״ח, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.