גבורות השם · פרק מ״ח, ד׳

אבל הפירוש הנראה בזה, כי "אכלו לשם אכילה גסה" (נזיר כג.) ודאי אינה אכילה גסה הוא*. וכך פירושו; משל לשני בני אדם שאכלו הפסח על השובע, אחד אכלו לשם מצוה, ואחד אכלו לשם אכילה גסה. לא קאמר "שאוכל אכילה גסה" ממש, רק "אכלו לשם אכילה גסה", שהוא זולל בשר אוכל אכילה גסה, שהוא רעבתן, ואוכל הפסח לשם רעבתנות שלו, ולא עשה המצוה מן המובחר מי שאוכל לשם אכילה גסה. ולא קאמר "שאוכל הפסח להנאתו", דזה מגונה טפי, שהוא רעבתן, אבל הנאה כדרך בני אדם לא נקרא זה פושע כלל. ומקשה, כיון דסוף סוף היה מקיים מצות פסח, "רשע קרית ליה וכו'". וכך מוכח בדברי רש"י ז"ל בנזיר בפרק מי שאמר (נזיר כג.). ולא מצי לאוקמה באכילה גסה גמורה, דאם כן יקשה דהוי זה שני דרכים, שהרי הצדיק אינו אוכלו כך, ואם כן שני דרכים הם.